באמת אני חי בזמנים אפלים! הדיבור התמים נואל. מצח חלק  מרמז על טמטום הלב. זה הצוחק – רק לא קיבל עדיין את הבשורה האיומה. הוי זמנים שכאלה, עת שיחה על אילנות עוון פלילי הוא כמעט.  כי יש בה משום שתיקה על תועבות כה רבות! זה המהלך שם ברחוב בנחת, האמנם לא ישיגוהו עוד ידידיו … המשך לקרוא ברכט: אל הצאצאים